Vayedaber

Shabbath

Daf 14b

משנה: 14b בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ וְלֹא בְחוֹסֶן וְלֹא בְכָלָךְ לֹא בִפְתִילַת הָאִידָן וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. לֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה לֹא בְשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה לֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבוּשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד מְבוּשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ׃

Traduction

Quelles matières peut-on employer pour la lumière du vendredi soir et lesquelles sont interdites? Sont interdits: les filaments de cèdre, les tiges de chanvre, la soie floche, la laine des saules, celle du désert (ou: chanvre bâtard), la mousse qui surnage sur l’eau (97)Voilà pour les mèches. Suit la mention des corps gras.. On n’emploiera pas la poix (ou goudron), ni la cire, ni de l’huile provenant du cotonnier (98)Pour ces substances goudronnées, V. B. Chanania, Forschungen des wissenschaft. Talmud-Vereins, 1866, n° 5, col. 76-9. Comme équivalent de qiq, Maïmonide indique une sorte de plante grasse, équivalence admise par Kimhi, que cite Gesenius, s. V. Kikaïon., ni l’huile condamnée à la combustion (d’oblation devenue impure), ni la graisse des queues d’animaux, ni le suif. Nahum le Mède dit: on peut éclairer avec de la graisse fondue. Les autres sages en interdisent l’usage en tous cas, qu’il s’agisse de graisse fondue ou non.

Pnei Moshe non traduit

מתני' במה מדליקין ובמה אין מדליקין. מפני שיש פתילות שגזרו חכמים שלא להדליק בהן לפי שהאור מסכסכת בהן ואינה נתלית בהן וכן יש שמנים שאסרו להדליק לפי שאין נמשכין אחר הפתילה והטעם בכולן משום דחיישינן שמא בשעה שרוצה להשתמש לאורן יהיה האור הנר אפל ויטה אותה. ושונה התנא להודיענו באלו שמדליקין בהן ושאין מדליקין בהן ובמה דמסיים מתחיל לפרש:

אין מדליקין לא בלכש וכו'. ומפרש פסול דפתילות ברישא דזוטרי נינהו והדר מפרש פסולי השמנים וכדנקיט ואזיל בפרקין:

לכש. הוא מה שנמצא כמין צמר בין הקליפה להעץ בארז ונקרא לוכש''א:

ולא בחוסן. פשתן שנכתש ועדיין אינו מנופץ נקרא חוסן:

ולא בכלך פסילת של משי הנשאר בבית התולעת קוקאנ''י בלע''ז לאחר שהסירו ממנו המשי:

ולא בפתילת האידן. אידן הוא ערבה ויש כמין צמר בין הקליפה להעץ ועושין ממנו פתילה:

ולא בפתילת המדבר. עשב ארוך הגדל במדבר וגודלין אותו לעשותו פתילה:

ולא בירוקה שעל פני המים. ירקרוקת שגדל סביבות הספינה המתעכבת במום ועושין מזה כמין פתילה:

ועד כאן שנה התנא פסולי פתילות ומכאן ואילך פסולי השמנים:

לא בזפת ולא בשעוה. שלא יתן חתיכה זפת או של שעוה בנר במקום שמן אבל נר של שעוה שרי:

ולא בשמן קיק. בגמרא פליגי בה יש אומרים קיסיסא הוא שמן הנעשה מגרעיני צמר גפן שקורין קוטין וי''מ שמן שהוא מעוף שבכרכי הים ושמו קיק. ולא בשמן שריפה. שמן של תרומה שנטמאת ולפי שהוא עומד לשריפה שאסור באכילה קרוי שמן שריפה ומסקינן בגמרא לענין פירושא דמתניתין דהכא ביום טוב שחל להיות בערב שבת מיירי וכשמדליק הנר מבעוד יום נמצא שורף הוא שמן התרומה ביום טוב דקי''ל אין שורפין את הקדשים ביום טוב לפי ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה היא שנאמר באש ישרף וכל מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה היא בי''ט ואין עשה דוחה ל''ת ועשה וקסבר האי תנא דגזרינן תרומה אטו קדשים אבל בשאר ע''ש מדליקין בשמן שריפה ולא חיישינן מתוך שמצוה עליו לבערו שמא יטה כדי שיתבער מהר דלהאי שמא יטה לא חיישינן דדוקא בפתילות ושמנים שאינם נדלקין יפה בהא הוא דאמרו דחיישינן שמא יטה שתהא נדלקת להשתמש לאורה:

לא באליה. בשומן שלו:

וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאין מבושל אין מדליקין בו. איכא בינייהו בין החכמים לת''ק בחלב מבושל שנתן לתוכו שמן כל שהוא דלמר אסור ולמר מותר והלכה דחלב שבישלו והתיכו נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק והן אתה אומר בקרבי דגים שנימוחו אבל שאר שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם אפילו עירב אותן בשמנים שמדליקין בהם אף על פי כן אין מדליקין בהן שמ''מ אין נמשכין הן אחר הפתילה:

הלכה: בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין כול'. לֹא בְלֶכֶשׁ. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר. לוּגְשָׁא. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לִייָא. דַּדִינוֹן. אָֽמְרִין. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.

Traduction

Le 1er produit interdit est, selon R. Hiya b. Aba, une sorte d’osier laineux lugo''; selon R. Aha au nom de R. Elia, c’est du bois résineux (teda). On dit que ces deux avis se rapportent au même objet (qui varie seulement de nom selon les localités).

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא בלכש וכו' לוגט''א. כך שמה:

דדינון. קורין אותה:

אמרין היא הדא היא הדא. דלתרווייהו היינו הך והיא היא:

וְלֹא בְחוֹסֶן. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. פִּשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִנְעָרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וְהָיָ֤ה הֶחָסוֹן לִנְעוֹרֶת.

Traduction

Le terme suivant, dit R. Hanina au nom de R. Pinhas, désigne l’étoupe (ou lin trop fin pour absorber l’huile), comme il est dit (Is 1, 21), le ˆsj (99)Littéral: le puissant. Mais le talmudiste se détourne ici du véritable sens pour justifier un terme. sera comme de l’étoupe sèche.

Pnei Moshe non traduit

שלא ננערה. שלא נופצה כמה דאת אמר וכו' אלמא חוסן לאו נעורת היא:

וְלֹא בְכָלָךְ. אנבין קַיְסָרִיי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. חִיזַּרְתִּי עַל כָּל מַפְרִשֵׂי יַמִּים וְאָֽמְרוּ לִי. כּוּלְכָּא שְׁמָהּ.

Traduction

Le ˚lk est de la soie dite de Césarée. Je me suis informé à ce sujet, dit R. Simon b. Gamliel (100)(Kilayim 9, 2)., auprès de tous les marins, et ils m’ont répondu qu’on lui donne ce nom de Kolcoi (Colchide).

Pnei Moshe non traduit

ולא בכלך אנבין קיסריי. ובפ''ח דכלאים בהלכה ב' גריס אגבין קיסרי. והיא פסולת המשי הבא ממקום קסרי:

וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן. עִירָנִיתָא.

Traduction

La ''laine des saules'' est ce qu’on appelle en chaldéen: ûrnita;

Pnei Moshe non traduit

עירניתה. ערבה:

וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר. כִּשְׁמוּעָהּ.

Traduction

et celle du désert correspond bien à son nom (croissant là).

Pnei Moshe non traduit

כשמועה. כמשמעה שהוא עשב הגדל במדברים וביערות:

וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. כִּיתָּן דְּמַיֵּי.

Traduction

Par ''verdure nageant sur l’eau'' on entend la mousse aquatique

Pnei Moshe non traduit

כיתן דמוי. כמין פשתן הגדל במים סביבות הספינה:

וְלֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה. עַד כָּאן לִפְתִילוֹת. מִּיכָּן וָאֵילַךְ לִשְׁמָנִים.

Traduction

. Jusque-là, il a été question des objets servant aux mèches; à partir de là, il s’agit des huiles.

Pnei Moshe non traduit

מכאן ואילך. מזפת ושעוה וכן אינך דבתרייהו לפסולי שמנים:

Shabbath

Daf 15a

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהָאוֹר מְמֻשָׁךְ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא שׁוֹכֵחַ וּמוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה. וְעוֹד. שֶׁלֹּא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. רִבִּי זְעִירָה בָעֵי. מֵעַתָּה פְתִילָה צְרִיכָה הַצָּאֲתָה בְּרוֹב הַדֶּלֶק. אָתָא רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. פְּתִילָה צְרִיכָה הַוצָּאֲתָה בְּרוֹב הַדֶּלֶק. הָתִיבוֹן חֲבֵרַייָא. וְהָא קֵורָה. הָא לֹא הוּצָּת הְאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא שָׁשִׁיתָא. הֲרֵי לֹא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. אַרְבַּע מְדוּרוֹת כָּל שֶׁהֵן. מְדוּרַת הַגֶּפֶת מְדוּרַת הַזֶּבֶל מְדוּרַת הַחֵלֶב מְדוּרַת גַּלְעִינִים כָּל שֶׁהֵן. וְעוֹד מִן הָדָא דְרִבִּי תַחְלִיפָא שָׁאַל לְרַב חִסְדָּא. וְלֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בַּחֲנוּכָּה. שֶׁאָסוּר לִרְאוֹת מַטְבֵּעַ לְאוֹר הַחֲנוּכָּה. הֲרֵי אֵינוֹ שֹׁכֵיחַ וּמוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה. הֲוֵי דְלֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם 15a שֶׁלֹּא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק.

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: la 1re sorte est interdite, parce qu’en ce cas la lumière recule, et, par oubli, l’on pourrait être amené à sortir la mèche au Shabat; de plus, la flamme n’englobe pas la majeure partie de la mèche allumée. Est-ce à dire, demanda R. Zeira, que la majeure partie de la mèche hors de l’huile doit brûler? Oui, vint dire Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan. Mais, objectèrent les compagnons, ce n’est pourtant pas exigible pour un cierge en cire? De même, objecta R. Aba b. Mamal, on ne l’exige pas pour une chandelle de suif? C’est que, répondit R. Saméi, R. Zeira ou R. Juda vient de dire au nom de Rav qu’il y a 4 genres de foyer: celui qui est alimenté par de la poix, celui qui l’est par du fumier, celui de la graisse et celui des graines oléagineuses, pour lesquels il suffit d’une quantité minime (voilà pourquoi si peu que ce soit suffit en fait de graisse). En outre, on déduit la réponse de ce que R. Tahlifa observa à Hisda que, selon l’enseignement de Rabbi, les interdits précités s’appliquent aussi au Shabat faisant partie de la semaine de Hanuka (fête des Macchabées). Or, bien qu’il soit interdit de profiter de la lumière de Hanuka pour le moindre usage, fût-ce pour vérifier une monnaie, on ne craint pas que, par oubli, celui qui a allumé une lumière ainsi composée se mette à tirer la mèche au dehors. Il ne saurait donc y avoir d’autre raison que celle d’un trop grand écart de la flamme, de sorte que la majeure partie de la mèche n’est pas prise.

Pnei Moshe non traduit

מפני שהאור ממשיך לאחוריו. הלכך אסרו באלו פתילות ושמנים דחיישינן שהוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקן אותה:

ועוד. טעמא אחרינא איכא בהו לפי שלא הוצתה האור ברוב הדולק מבעוד יום דמסתמא הוא כך באלו שאין נדלקין היטב:

ר' זעירא בעי אם דמעתה למדין אנו מכאן שהפתילה צריכה הצאתה ברוב הדולק ממנה מבעוד יום:

אתא ר' שמואל וכו' וקאמר. דאין הכי נמי דהכי אמר ר' יוחנן פתילה וכו':

התיבין חבריא והא קורה. דאמרי' לעיל בסוף פ''ק דקורה יחידות סגי ברוב הקיפה והרי לא הוצת האור ברוב כל הדולק ממנה ואפ''ה שרי וכן התיב רבי בא בר ממל:

והא ששיתא. והוא עששית שנדלקת והרי לא בעי' בה שיוצת האור ברוב הדולק ממנה מבעוד יום. דמסתמא כשמדליקין העששית אין מקפידין שתוצת האור ברוב הדולק:

אמר ר' שמי. דמאי קושיא דבכל מקום דמסתמא הולכת ודולקת היא לא בעינן ברוב הדולק דהרי לא כן אמר רבי זעירא וכו' לעיל בסוף הפרק דאלו ארבעה מדורות אין צריכין שיאחז האור ברובן אלא בכל שהן סגי לפי שמסתמא הולכין ודולקין ואינן מתכבין ואם כן ה''ה בקורה וכן בעששית טעמא נמי משום הכי ולעולם בעלמא אמרינן דפתילה צריכה שהוצת האור ברוב הדולק והיינו טעמא דמתני' בהני פתילי שאסרו חכמים להדליק בהן:

ועוד מן הדא. ראיה דהאי טעמא הוא העיקר בהני פסולי דמתני' ולא משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה:

דרב תחליפא שאל לרב חסדא. שראה אותו שהיה משתמש בתשמישי מצוה לאור החנוכה ואמר לו לא כן למדתנו רבינו שבת שחל להיות בחנוכה אסור לראות מטבע הברכות של התפלה לאור החנוכה. ומלשון מטבע שטבעו חכמים הוא והא דנקיט שבת משום שכן דרך הוא לפי שאין מטבע התפלה של שבת רגיל כל כך ושגור בפי כל האדם כדרך שהוא רגיל בתפלה של ימות החול ועוד דקמ''ל דאף על פי שהוא עיון קל לראות מטבע של ברכות בשבת ודבר מועט הוא אפילו הכי אסור. אלמא אפי' תשמישי מצוה אסור להשתמש לאור החנוכה. והכי שמעינן דשאל לו לרב חסדא והשתא אי ס''ד דטעמא דהני פסולי שמנים או הפתילות בשבת משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה מאי איריא דקאמר בשבת של חנוכה שאסור לראות מטבע הברכות לאור החנוכה ומשום דאסור להשתמש לאורה דהכי משמע מדשאל לו על שראה לאורו תיפוק ליה דאסור מטעמא שמא ישכח ויוציא את הפתילה דהא אנן קיימא לן כהאי מאן דאמר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת ואם כן בלאו הכי איכא האי חששה לפני אור החנוכה בשבת:

הרי אינו שוכח ומוציא את הפתילה. כלומר דהוי מוכרח הוא מדהקשה לו כך דלית לן למיחש להאי טעמא שהוא שוכח ומוציא את הפתילה ולפיכך לא אמר אלא מטעמא דאסור להשתמש לאור החנוכה:

הוי לית טעמא וכו'. והשתא על כרחך דבמתני' ליכא טעמא אלא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק בכל הני דקחשיב להו:

וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי לִייָא. קִיסּוֹסָא. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. עוֹף הוּא וּשְׁמוֹ קִיק. תָּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאֶת הַקָּאָת֭ זֶה קִיק.

Traduction

– ''Ni avec de l’huile qyq''. Ce terme, dit R. Yossé au nom de R. Elia, désigne le lierre cotonneux, cisso''. Selon R. Yona ou R. Zeira au nom de R. Juda, c’est le nom d’un oiseau. En effet, dit R. Ismaël, ce nom s’applique au pélican du Lévitique (11, 18).

Pnei Moshe non traduit

פיסקא. ולא בשמן קיק וכו' קיסוסא וכו'. כדפרי' במתני':

וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת קֳדָשִׁים וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. וּמַחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁיַּצִּת הָאוּר בְּרוּבָּן. אָמַר רִבֵּי יוֹסֵה. בַּשַּׁבָּת כָּתוּב לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל מְלָאכָ֜ה. נַעֲשִׂית הִיא מֵאֵילֶיהָ. בְּרַם הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר. בַּשַּׁבָּת. מַה חֲמִית לוֹמַר כֵּן. וְלֹא תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד בּוֹקֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד בּוֹקֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרוֹפוּ׃ אַחַר שְׁנֵי בְקָרִים. אַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְּט''ו וְאַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְּי''ו. וּכְתִיב וְהַנּוֹתָר֭ מִבְּשַׂ֣ר הַזָּ֑בַח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃

Traduction

Ni l’huile condamnée à la combustion'', est-il dit. Ceci prouve, dit R. Hisda, qu’il est défendu d’allumer un feu le vendredi dans la pièce de combustion des sacrifices, dont le feu continue à brûler spontanément le samedi en consumant ces sacrifices; Mais n’a-t-on pas enseigné (1, 11): ''On attise le feu dans la pièce du foyer, et dans d’autres places au dehors lorsque le temps suffit à ce que la flamme saisisse la majeure part du bois''; en quoi est-ce différent de la pièce de combustion? C’est que, dit R. Yossé, comme il est écrit pour le Shabat (Ex 20, 10): Tu ne feras aucun travail, on en infère que le travail spontané n’est pas interdit; seulement, puisque la loi prescrit de ne pas brûler les sacrifices aux jours de fête, c’est à plus forte raison défendu le samedi (101)B. même, 23b et 24b.. D’où sait-on que c’est interdit aux fêtes? De ce qu’il est dit (ib. 12, 10): Vous n’en laisserez pas jusqu’au matin; et ce qui sera resté jusqu’au matin devra être consumé par le feu; la répétition du mot matin implique que la combustion a seulement lieu après le second matin, le 1er terme s’appliquant au matin du 15 et le second au 16. De même, il est dit (Lv 7, 17): ce qui restera de la chair du sacrifice au 3e jour sera brûlé au feu.

Pnei Moshe non traduit

זאת אומרת וכו'. כלומר אע''פ שמתחיל להדליק מבע''י אפ''ה אסור בשמן שריפה לפי שדולקת והולכת בשבת ואסור לשרוף את הקדשי' ביום טוב ואצ''ל בשבת כדלקמן:

והא תנינן וכו'. בפ' דלעיל וקס''ד דטעמא דשמן שריפה משום מלאכה הנראית שנעשית אח''כ בשבת והלכך פריך מהאי דמאחיזין את האור במדורת בית המוקד והרי כאן נראית ג''כ שהולכת ודולקת בשבת:

א''ר יוסי. דלאו משום מלאכה הנעשית בשבת אסרו כאן דטעמא דמדורת בית המוקד שהתירו משום דבשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה אבל אתה מתחיל מבעוד יום ונעשית היא מאליה בשבת ולא שאני לן בין נראית אחר כך שנעשית מאליה בשבת או לא דבכל גוונא התירו כך:

ברם הכא. לאו משום מלאכה הוא אלא שהתורה אמרה אין שורפין קדשים ביום טוב ואצ''ל בשבת והרי השמן שריפה נשרפה והולכת בשבת:

מה חמית לומר כן. ומה ראית והיכן אמרה תורה כן:

לא תותירו ממנו וכו'. הרי כאן שני בקרים אחד וכו' ללמדך דלאו בבקר של ט''ו אתה שורף שהוא יו''ט אלא המתן עד בוקרו של ט''ז ותשרוף:

וכתיב וכו'. כלומר דמכאן ילפינן נמי דביום הוא שורפו:

מָהוּ לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת חָמֵץ. מָאן דִּילִיף לָהּ מִנּוֹתָר. אָסוּר. וּמָאן דְלָא יְלִיף לָהּ מִנּוֹתָר. מוּתָּר. רַב אָחָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוּתָּר לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת קֳדָשִׁים וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי יוֹם טוּב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. מֵעַתָּה אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בַלַּיְלָה עַל שֵׁם שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. תִּינּוֹק שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ נִימּוֹל בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. כָּךְ עָבַר זְמַנָּהּ נִשְׂרֶפֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּמַה אִית לָךְ שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. מְכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָאת כְּמִי שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ.

Traduction

Peut-on à la veille de fête allumer un feu constituant un foyer de pain levé, qui continuera à brûler pendant la fête? D’après celui qui compare ce cas à la combustion des sacrifices, c’est interdit; d’après celui qui ne les compare pas, c’est permis. R. Aha au nom de R. Hisda conclut au contraire de notre Mishna qu’il est permis d’allumer un feu le vendredi dans la pièce de combustion des sacrifices, dont le feu continuera à brûler seul au Shabat. Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il n’est pas permis d’allumer au jour de fête avec de l’huile condamnée à la combustion? N’est-ce pas parce qu’il est interdit de brûler des sacrifices en ce jour? Non, fut-il répondu, la défense s’applique au jour de fête qui tomberait un vendredi (mais il serait permis de l’allumer en une veille ordinaire de Shabat ou de fête); car si l’huile condamnée ressemblait aux sacrifices, on ne pourrait pas la brûler la nuit, pas plus que les sacrifices (ce qui n’est pas). R. Yohanan se conforme à l’avis de R. Ismaël qui dit: lorsqu’un enfant a dépassé la limite d’âge de 8 jours, on peut aussi bien le circoncire au jour qu’à la nuit; de même pour les sacrifices dont la limite légale de temps a passé, il importe peu qu’on les brûle le jour ou la nuit. Mais, fut-il objecté, y a-t-il une comparaison possible et peut-on dire de l’huile condamnée que son temps est passé, tandis qu’elle n’y est pas soumise? On ne devrait donc la brûler qu’au jour? C’est, répondit R. Juda b. Pazi, à partir du moment de l’impureté que son temps est pour ainsi dire passé.

Pnei Moshe non traduit

מהו להצית את האור במדורת חמץ. שיש לו לשרוף בע''פ שבלאו הכי צריך לשרוף את החמץ והלכך בעי אם מצית את האור מבעוד יום מהו שיהא מותר שתהא מדורת חמץ זו הולכת ודולקת בי''ט או בשבת או לא:

מאן דיליף לה. שריפת חמץ מנותר בקדשים אסור הוא כמו דשריפת קדשים אסור אע''פ שמצית בו האור מבעוד יום אם הולכת ודולקת בשבת וכהאי דרב חסדא דלעיל וה''ה ביום טוב. ומאן דלא יליף לה מנותר מותר הוא במדורת חמץ ואף על גב דהמוצא חמץ בי''ט של פסח אסור לשורפו שאני הכא דהא מיהת מצות ביעור חמץ בזמנו הוא דעביד:

רב אחא. אמר בלישנא אחרינא בשם רב חסדא ולא כדקאמר לעיל בשמיה אלא ה''ק זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים מבעוד יום והיא דולקת והולכת בשבת מכיון שהתחלת הדלקה בהיתר היתה וכדמסיק ואזיל מהיכא ש''מ:

והא תנינן וכו'. כלומר דמכאן הוא דש''מ והא תנינן לקמן אין מדליקין שמן שריפה ביום טוב אלמא דוקא בי''ט היא דאסור מפני שהתחלת הדלקה באיסור הוא א''כ בע''ש מותר אע''פ שאח''כ דולקת והולכת בשבת:

מפני י''ט שחל להיות בע''ש. כלומר ולא תיקשי מתני' דהכא דקתני אין מדליקין בשמן שריפה משום דמתני' מיתוקמא ביום טוב שחל להיות בע''ש והיינו נמי דקתני לקמן אין מדליקין ביום טוב דאהאי מתני' קאי דמוקמינן ביום טוב שחל להיות בע''ש ומה טעם קאמר לפי שאין מדליקין שמן שריפה ביום טוב:

מעתה. לדידך דהיכא דהתחלת הדלקה באיסור אין מדליקין א''כ אין מדליקין נמי בשמן שריפה בלילה דהא אין שורפין קדשים בלילה דכתיב ביה ביום ואנן לא אשכחן דאישתמיט לן באיזה מקום שאין מדליקין שמן שריפה בלילה:

אמר ר' יוחנן. הא ל''ק דירדו לה בשיטת ר' ישמעאל גבי מילה דס''ל מילה שעבר זמנה נימול אף בלילה וכך היא נמי בתרומה טמאה שנשרפת אף בלילה וכדמסיק ואזיל ומה אית לך כאן שעבר זמנה וקאמר ר' יודה בן פזי דמכיון שנטמאת התר מה הרי כמי שעבר זמנה לאכילה שהרי א''א לאכלה והלכך נשרפת אף בלילה:

ת''ל וביום. השמיני ימול וי''ו לרבות למילה שלא בזמנה שאינה אלא ביום:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source