הלכה: בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין כול'. לֹא בְלֶכֶשׁ. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר. לוּגְשָׁא. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לִייָא. דַּדִינוֹן. אָֽמְרִין. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין היא הדא היא הדא. דלתרווייהו היינו הך והיא היא:
דדינון. קורין אותה:
גמ' לא בלכש וכו' לוגט''א. כך שמה:
משנה: 14b בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ וְלֹא בְחוֹסֶן וְלֹא בְכָלָךְ לֹא בִפְתִילַת הָאִידָן וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. לֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה לֹא בְשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה לֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבוּשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד מְבוּשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאין מבושל אין מדליקין בו. איכא בינייהו בין החכמים לת''ק בחלב מבושל שנתן לתוכו שמן כל שהוא דלמר אסור ולמר מותר והלכה דחלב שבישלו והתיכו נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק והן אתה אומר בקרבי דגים שנימוחו אבל שאר שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם אפילו עירב אותן בשמנים שמדליקין בהם אף על פי כן אין מדליקין בהן שמ''מ אין נמשכין הן אחר הפתילה:
לא באליה. בשומן שלו:
ולא בשמן קיק. בגמרא פליגי בה יש אומרים קיסיסא הוא שמן הנעשה מגרעיני צמר גפן שקורין קוטין וי''מ שמן שהוא מעוף שבכרכי הים ושמו קיק. ולא בשמן שריפה. שמן של תרומה שנטמאת ולפי שהוא עומד לשריפה שאסור באכילה קרוי שמן שריפה ומסקינן בגמרא לענין פירושא דמתניתין דהכא ביום טוב שחל להיות בערב שבת מיירי וכשמדליק הנר מבעוד יום נמצא שורף הוא שמן התרומה ביום טוב דקי''ל אין שורפין את הקדשים ביום טוב לפי ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה היא שנאמר באש ישרף וכל מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה היא בי''ט ואין עשה דוחה ל''ת ועשה וקסבר האי תנא דגזרינן תרומה אטו קדשים אבל בשאר ע''ש מדליקין בשמן שריפה ולא חיישינן מתוך שמצוה עליו לבערו שמא יטה כדי שיתבער מהר דלהאי שמא יטה לא חיישינן דדוקא בפתילות ושמנים שאינם נדלקין יפה בהא הוא דאמרו דחיישינן שמא יטה שתהא נדלקת להשתמש לאורה:
לא בזפת ולא בשעוה. שלא יתן חתיכה זפת או של שעוה בנר במקום שמן אבל נר של שעוה שרי:
ועד כאן שנה התנא פסולי פתילות ומכאן ואילך פסולי השמנים:
ולא בפתילת המדבר. עשב ארוך הגדל במדבר וגודלין אותו לעשותו פתילה:
ולא בירוקה שעל פני המים. ירקרוקת שגדל סביבות הספינה המתעכבת במום ועושין מזה כמין פתילה:
מתני' במה מדליקין ובמה אין מדליקין. מפני שיש פתילות שגזרו חכמים שלא להדליק בהן לפי שהאור מסכסכת בהן ואינה נתלית בהן וכן יש שמנים שאסרו להדליק לפי שאין נמשכין אחר הפתילה והטעם בכולן משום דחיישינן שמא בשעה שרוצה להשתמש לאורן יהיה האור הנר אפל ויטה אותה. ושונה התנא להודיענו באלו שמדליקין בהן ושאין מדליקין בהן ובמה דמסיים מתחיל לפרש:
אין מדליקין לא בלכש וכו'. ומפרש פסול דפתילות ברישא דזוטרי נינהו והדר מפרש פסולי השמנים וכדנקיט ואזיל בפרקין:
לכש. הוא מה שנמצא כמין צמר בין הקליפה להעץ בארז ונקרא לוכש''א:
ולא בחוסן. פשתן שנכתש ועדיין אינו מנופץ נקרא חוסן:
ולא בכלך פסילת של משי הנשאר בבית התולעת קוקאנ''י בלע''ז לאחר שהסירו ממנו המשי:
ולא בפתילת האידן. אידן הוא ערבה ויש כמין צמר בין הקליפה להעץ ועושין ממנו פתילה:
וְלֹא בְחוֹסֶן. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. פִּשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִנְעָרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וְהָיָ֤ה הֶחָסוֹן לִנְעוֹרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא ננערה. שלא נופצה כמה דאת אמר וכו' אלמא חוסן לאו נעורת היא:
וְלֹא בְכָלָךְ. אנבין קַיְסָרִיי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. חִיזַּרְתִּי עַל כָּל מַפְרִשֵׂי יַמִּים וְאָֽמְרוּ לִי. כּוּלְכָּא שְׁמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא בכלך אנבין קיסריי. ובפ''ח דכלאים בהלכה ב' גריס אגבין קיסרי. והיא פסולת המשי הבא ממקום קסרי:
וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן. עִירָנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
עירניתה. ערבה:
וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר. כִּשְׁמוּעָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כשמועה. כמשמעה שהוא עשב הגדל במדברים וביערות:
וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. כִּיתָּן דְּמַיֵּי.
Pnei Moshe (non traduit)
כיתן דמוי. כמין פשתן הגדל במים סביבות הספינה:
וְלֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה. עַד כָּאן לִפְתִילוֹת. מִּיכָּן וָאֵילַךְ לִשְׁמָנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מכאן ואילך. מזפת ושעוה וכן אינך דבתרייהו לפסולי שמנים:
מָהוּ לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת חָמֵץ. מָאן דִּילִיף לָהּ מִנּוֹתָר. אָסוּר. וּמָאן דְלָא יְלִיף לָהּ מִנּוֹתָר. מוּתָּר. רַב אָחָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוּתָּר לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת קֳדָשִׁים וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי יוּם טוּב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. מֵעַתָּה אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בַלַּיְלָה עַל שֵׁם שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. תִּינּוֹק שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ נִימּוֹל בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. כָּךְ עָבַר זְמַנָּהּ נִשְׂרֶפֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וּמַה אִית לָךְ שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. מְכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָאת כְּמִי שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו להצית את האור במדורת חמץ. שיש לו לשרוף בע''פ שבלאו הכי צריך לשרוף את החמץ והלכך בעי אם מצית את האור מבעוד יום מהו שיהא מותר שתהא מדורת חמץ זו הולכת ודולקת בי''ט או בשבת או לא:
מאן דיליף לה. שריפת חמץ מנותר בקדשים אסור הוא כמו דשריפת קדשים אסור אע''פ שמצית בו האור מבעוד יום אם הולכת ודולקת בשבת וכהאי דרב חסדא דלעיל וה''ה ביום טוב. ומאן דלא יליף לה מנותר מותר הוא במדורת חמץ ואף על גב דהמוצא חמץ בי''ט של פסח אסור לשורפו שאני הכא דהא מיהת מצות ביעור חמץ בזמנו הוא דעביד:
רב אחא. אמר בלישנא אחרינא בשם רב חסדא ולא כדקאמר לעיל בשמיה אלא ה''ק זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים מבעוד יום והיא דולקת והולכת בשבת מכיון שהתחלת הדלקה בהיתר היתה וכדמסיק ואזיל מהיכא ש''מ:
והא תנינן וכו'. כלומר דמכאן הוא דש''מ והא תנינן לקמן אין מדליקין שמן שריפה ביום טוב אלמא דוקא בי''ט היא דאסור מפני שהתחלת הדלקה באיסור הוא א''כ בע''ש מותר אע''פ שאח''כ דולקת והולכת בשבת:
מפני י''ט שחל להיות בע''ש. כלומר ולא תיקשי מתני' דהכא דקתני אין מדליקין בשמן שריפה משום דמתני' מיתוקמא ביום טוב שחל להיות בע''ש והיינו נמי דקתני לקמן אין מדליקין ביום טוב דאהאי מתני' קאי דמוקמינן ביום טוב שחל להיות בע''ש ומה טעם קאמר לפי שאין מדליקין שמן שריפה ביום טוב:
מעתה. לדידך דהיכא דהתחלת הדלקה באיסור אין מדליקין א''כ אין מדליקין נמי בשמן שריפה בלילה דהא אין שורפין קדשים בלילה דכתיב ביה ביום ואנן לא אשכחן דאישתמיט לן באיזה מקום שאין מדליקין שמן שריפה בלילה:
אמר ר' יוחנן. הא ל''ק דירדו לה בשיטת ר' ישמעאל גבי מילה דס''ל מילה שעבר זמנה נימול אף בלילה וכך היא נמי בתרומה טמאה שנשרפת אף בלילה וכדמסיק ואזיל ומה אית לך כאן שעבר זמנה וקאמר ר' יודה בן פזי דמכיון שנטמאת התר מה הרי כמי שעבר זמנה לאכילה שהרי א''א לאכלה והלכך נשרפת אף בלילה:
ת''ל וביום. השמיני ימול וי''ו לרבות למילה שלא בזמנה שאינה אלא ביום:
וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַצִּית אֶת הָאוֹר בִּמְדוּרַת קֳדָשִׁים וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. וּמַחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁיַּצִּת הָאוּר בְּרוּבָּן. אָמַר רִבֵּי יוֹסֵה. בַּשַּׁבָּת כָּתוּב לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל מְלָאכָ֜ה. נַעֲשִׂית הִיא מֵאֵילֶיהָ. בְּרַם הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר. בַּשַּׁבָּת. מַה חֲמִית לוֹמַר כֵּן. וְלֹא תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד בּוֹקֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד בּוֹקֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרוֹפוּ׃ אַחַר שְׁנֵי בְקָרִים. אַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְּט''ו וְאַחַר בּוֹקְרוֹ שֶׁלְּי''ו. וּכְתִיב וְהַנּוֹתָר֭ מִבְּשַׂ֣ר הַזָּ֑בַח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת וכו'. כלומר אע''פ שמתחיל להדליק מבע''י אפ''ה אסור בשמן שריפה לפי שדולקת והולכת בשבת ואסור לשרוף את הקדשי' ביום טוב ואצ''ל בשבת כדלקמן:
והא תנינן וכו'. בפ' דלעיל וקס''ד דטעמא דשמן שריפה משום מלאכה הנראית שנעשית אח''כ בשבת והלכך פריך מהאי דמאחיזין את האור במדורת בית המוקד והרי כאן נראית ג''כ שהולכת ודולקת בשבת:
א''ר יוסי. דלאו משום מלאכה הנעשית בשבת אסרו כאן דטעמא דמדורת בית המוקד שהתירו משום דבשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה אבל אתה מתחיל מבעוד יום ונעשית היא מאליה בשבת ולא שאני לן בין נראית אחר כך שנעשית מאליה בשבת או לא דבכל גוונא התירו כך:
ברם הכא. לאו משום מלאכה הוא אלא שהתורה אמרה אין שורפין קדשים ביום טוב ואצ''ל בשבת והרי השמן שריפה נשרפה והולכת בשבת:
מה חמית לומר כן. ומה ראית והיכן אמרה תורה כן:
לא תותירו ממנו וכו'. הרי כאן שני בקרים אחד וכו' ללמדך דלאו בבקר של ט''ו אתה שורף שהוא יו''ט אלא המתן עד בוקרו של ט''ז ותשרוף:
וכתיב וכו'. כלומר דמכאן ילפינן נמי דביום הוא שורפו:
וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי לִייָא. קִיסּוֹסָא. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. עוֹף הוּא וּשְׁמוֹ קִיק. תָּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאֶת הַקָּאָת֭ זֶה קִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
פיסקא. ולא בשמן קיק וכו' קיסוסא וכו'. כדפרי' במתני':
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהָאוֹר מְמֻשָׁךְ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא שׁוֹכֵחַ וּמוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה. וְעוֹד. שֶׁלֹּא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. רִבִּי זְעִירָה בָעֵי. מֵעַתָּה פְתִילָה צְרִיכָה הַצָּאֲתָה בְּרוֹב הַדֶּלֶק. אָתָא רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. פְּתִילָה צְרִיכָה הַוצָּאֲתָה בְּרוֹב הַדֶּלֶק. הָתִיבוֹן חֲבֵרַייָא. וְהָא קֵורָה. הָא לֹא הוּצָּת הְאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא שָׁשִׁיתָא. הֲרֵי לֹא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. אַרְבַּע מְדוּרוֹת כָּל שֶׁהֵן. מְדוּרַת הַגֶּפֶת מְדוּרַת הַזֶּבֶל מְדוּרַת הַחֵלֶב מְדוּרַת גַּלְעִינִים כָּל שֶׁהֵן. וְעוֹד מִן הָדָא דְרִבִּי תַחְלִיפָא שָׁאַל לְרַב חִסְדָּא. וְלֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בַּחֲנוּכָּה. שֶׁאָסוּר לִרְאוֹת מַטְבֵּעַ לְאוֹר הַחֲנוּכָּה. הֲרֵי אֵינוֹ שֹׁכֵיחַ וּמוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה. הֲוֵי דְלֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם 15a שֶׁלֹּא הוּצָּת הָאוֹר בְּרוֹב הַדֶּלֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי לית טעמא וכו'. והשתא על כרחך דבמתני' ליכא טעמא אלא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק בכל הני דקחשיב להו:
הרי אינו שוכח ומוציא את הפתילה. כלומר דהוי מוכרח הוא מדהקשה לו כך דלית לן למיחש להאי טעמא שהוא שוכח ומוציא את הפתילה ולפיכך לא אמר אלא מטעמא דאסור להשתמש לאור החנוכה:
דרב תחליפא שאל לרב חסדא. שראה אותו שהיה משתמש בתשמישי מצוה לאור החנוכה ואמר לו לא כן למדתנו רבינו שבת שחל להיות בחנוכה אסור לראות מטבע הברכות של התפלה לאור החנוכה. ומלשון מטבע שטבעו חכמים הוא והא דנקיט שבת משום שכן דרך הוא לפי שאין מטבע התפלה של שבת רגיל כל כך ושגור בפי כל האדם כדרך שהוא רגיל בתפלה של ימות החול ועוד דקמ''ל דאף על פי שהוא עיון קל לראות מטבע של ברכות בשבת ודבר מועט הוא אפילו הכי אסור. אלמא אפי' תשמישי מצוה אסור להשתמש לאור החנוכה. והכי שמעינן דשאל לו לרב חסדא והשתא אי ס''ד דטעמא דהני פסולי שמנים או הפתילות בשבת משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה מאי איריא דקאמר בשבת של חנוכה שאסור לראות מטבע הברכות לאור החנוכה ומשום דאסור להשתמש לאורה דהכי משמע מדשאל לו על שראה לאורו תיפוק ליה דאסור מטעמא שמא ישכח ויוציא את הפתילה דהא אנן קיימא לן כהאי מאן דאמר דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת ואם כן בלאו הכי איכא האי חששה לפני אור החנוכה בשבת:
ועוד מן הדא. ראיה דהאי טעמא הוא העיקר בהני פסולי דמתני' ולא משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה:
אמר ר' שמי. דמאי קושיא דבכל מקום דמסתמא הולכת ודולקת היא לא בעינן ברוב הדולק דהרי לא כן אמר רבי זעירא וכו' לעיל בסוף הפרק דאלו ארבעה מדורות אין צריכין שיאחז האור ברובן אלא בכל שהן סגי לפי שמסתמא הולכין ודולקין ואינן מתכבין ואם כן ה''ה בקורה וכן בעששית טעמא נמי משום הכי ולעולם בעלמא אמרינן דפתילה צריכה שהוצת האור ברוב הדולק והיינו טעמא דמתני' בהני פתילי שאסרו חכמים להדליק בהן:
והא ששיתא. והוא עששית שנדלקת והרי לא בעי' בה שיוצת האור ברוב הדולק ממנה מבעוד יום. דמסתמא כשמדליקין העששית אין מקפידין שתוצת האור ברוב הדולק:
התיבין חבריא והא קורה. דאמרי' לעיל בסוף פ''ק דקורה יחידות סגי ברוב הקיפה והרי לא הוצת האור ברוב כל הדולק ממנה ואפ''ה שרי וכן התיב רבי בא בר ממל:
אתא ר' שמואל וכו' וקאמר. דאין הכי נמי דהכי אמר ר' יוחנן פתילה וכו':
ר' זעירא בעי אם דמעתה למדין אנו מכאן שהפתילה צריכה הצאתה ברוב הדולק ממנה מבעוד יום:
ועוד. טעמא אחרינא איכא בהו לפי שלא הוצתה האור ברוב הדולק מבעוד יום דמסתמא הוא כך באלו שאין נדלקין היטב:
מפני שהאור ממשיך לאחוריו. הלכך אסרו באלו פתילות ושמנים דחיישינן שהוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקן אותה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source